החלטה בתיק בר"ע 36220-11-11

1.         לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי בחיפה מיום 8.11.11 (השופט אסף הראל; ב"ל 14947-09-11), שדחה את בקשת המבקש לחייב את המשיב בהגשת תגובה בכתב לערעור שהגיש כנגד החלטת ועדה רפואית לעררים מטעם המשיב.

            הרקע העובדתי

2.         המבקש הגיש ערעור לבית הדין האזורי על החלטת ועדה רפואית לעררים של המשיב מיום 8.8.11.

3.         המבקש פנה אל ב"כ המשיב בדרישה לקבל לידיו תגובה של המשיב לערעור עובר לדיון שנקבע בתיק, על מנת שיוכל להתכונן לדיון כדבעי.

            ב"כ המשיב טענה כי בתיקים מסוג זה לא מוגשת תגובת המשיב בכתב, אלא נשמעת בעל פה במהלך הדיון, ועל כן אין בידה להעביר לו תגובה בכתב.

4.         המבקש פנה לבית הדין קמא בבקשה לחייב את המשיב במסירת תגובה בכתב להודעת הערעור שהגיש, לפני הדיון שנקבע.

            המבקש סמך ידיו על פסק דין של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (ב"ל  34934-09-10). פסק הדין בתיק זה לא פורסם, ולא צורף על ידי המבקש, ועל כן פרטיו אינם נהירים לנו. מכל מקום, המערער נמנע מלציין כי מדובר בתיק בו הוא היה צד להליך.

5.         ביום 8.11.11 קבע בית הדין קמא כדלקמן:

            " הבקשה נדחית אף ללא קבלת עמדת הצד שכנגד. אין מדובר בתביעה, כי אם בערעור, ולכן הוראות תקנה 33 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991 אינה רלוונטית. בתובענות מהסוג דנן, מוסר המשיב את תשובתו לערעור בעל פה במהלך הדיון. הדבר עולה בקנה אחד עם הנחית נשיא בית הדין הארצי לעבודה (1/95) בשינויים המחוייבים כאשר מדובר בדיון ראשון בפני שופט".

            טענות המבקש

6.         בבקשת רשות הערעור שלפנינו טען המבקש כי שגה בית הדין קמא בקובעו כי תקנה 33 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב - 1991 (להלן: " התקנות") אינה חלה על ענייננו.

            עוד טען המבקש כי שגה בית הדין קמא בקובעו כי אי הגשת התגובה בכתב עולה בקנה אחד עם הנחיית נשיא בית הדין הארצי.

            בעניין זה טען המבקש כי היות שמדובר בערעור, מתקיים בדרך כלל רק דיון אחד בפני שופט, ועל כן לא צריכה להיות רלבנטיות לעובדה שמדובר בדיון הראשון בפני שופט.

            המבקש טען עוד כי בהסתמך על קביעת בית הדין בב"ל 34934-09-10, הסיבה לקיומו של הנוהג, לפיו הדיון בערעור נעשה על דרך של השבת טיעון בעל פה להודעת הערעור, היא עיכובים של המשיב ונטייתו שלא לעמוד בלוחות הזמנים שנקצבו. עוד מביא המבקש בבקשתו מספר דוגמאות מיחסיו עם המשיב, אשר לטענתו ממחישות את הדפוס הקבוע של אי עמידה בלוחות הזמנים.

            למעלה מכך, המבקש הציג רשימות של ערעורים שונים, אשר ההליכים בהם התמשכו שנים, וגם הם לטענתו מעידים על העיכובים בהתדיינות שנגרמים  על ידי התנהלות המשיב.

7.         המבקש סבור כי אי חיובו של המשיב במסירת טיעוניו בכתב, בטרם יתקיים הדיון, יגרום להתמשכות מיותרת של ההליכים. המבקש סבור כי חיוב המשיב במתן תגובתו לערעור בכתב, תאפשר הגשת תשובה מצידו, ובכך יתאפשר ניהול יעיל ומהיר של ההליכים.

אשר על כן, עותר המבקש כי תינתן לו רשות ערעור, וכי המשיב יחויב להגיש לבית הדין קמא תגובה בכתב לכתב הערעור עובר לדיון.

דיון והכרעה

8.         לאחר עיון בבקשת רשות הערעור, ובחינת טענות המבקש נחה דעתנו כי דין הבקשה להידחות, אף ללא צורך בתגובת המשיבה. החלטת בית הדין קמא היא החלטה הנוגעת לאופן ניהול הדיון. הלכה היא כי אין ערכאת הערעור מתערבת בהחלטות ביניים בעלות אופי דיוני אותן מקבלת הערכאה הדיונית . שיקול הדעת בהחלטות דיוניות מסור לערכאה הדיונית, וערכאת הערעור ממעטת להתערב בו . זאת, כל עוד ההחלטה שהתקבלה אינה מנוגדת לדין, ואינה גורמת עיוות דין לאחד הצדדים . רק במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן , יהיה מקום לשנות מההחלטה, וזאת בשים לב  לחזקה לפיה הערכאה הדיונית שקלה את מכלול השאלות העומדות לדיון ואיזנה כראוי את זכויות בעלי הדין.